ציפור שיר

מאת רוה דגן

אין דבר שניקו אהב יותר מאשר להסתכל על הציפורים השונות שזימרו ליד ביתו ולגלות איך קוראים לכל ציפור, מאיזה יבשת היא הגיעה ולאן היא עפה. הציפורים סימלו עבורו את מהות החופש והשמחה. היכולת שלהן לעוף ולשיר כל היום הקסימה אותו בכל פעם מחדש.

כל זה היה נכון עד אותו היום ששינה את חייו, יום לאחר יום הולדתו השמיני, בסוף המאה ה-22 בממלכתו של המלך מבוטו הגדול.

בממלכה זו נדרשו כל הצעירים להתגייס לשירות המדינה למשך ארבע שנים בהגיעם לגיל ארבע עשרה.

שירות החובה החל לפני כן בגיל שש עשרה, אך בעקבות התפתחות הטכנולוגיה ומהפכת המידע שהתרחשה בתחילת המאה ה-21, החליטו מקבלי ההחלטות שיש להקדים את תאריך הגיוס כדי למנוע מצב שבו המועמדים לגיוס יתקלו בתכנים "מזיקים" העלולים להוביל ל"דה מורליזציה" לפני שיגיעו לגיל הגיוס.

כבר עברו ארבעים שנה מאז המלחמה הגדולה האחרונה, וגורמי המוות העיקריים ב"צבא האפור" של המלך היו התאבדויות, תאונות דרכים, תאונות אויריות, זיהומי מעיים, אכילת בוטנים ע"י חיילים אלרגיים ופעילות מבצעית (לפי הסדר הזה). גופי המודיעין של הצבא עבדו ביעילות רבה על מנת למנוע ממידע זה להגיע לציבור והודעות על התאבדויות חיילים לא פורסמו מעולם. לעומת זאת, על כל חייל שנהרג במלחמה נגד ממלכתו של המלך טוטי השמיני, נעשו אינסוף כתבות וטקסים מרגשים. רק לשם המחשה, בשנה החולפת נהרגו שני חיילים בפעילות מבצעית בגבול, ואילו למעלה מעשרים חיילים התאבדו. שלושה חיילים נוספים מתו כתוצאה מאלרגיה לבוטנים.

למרות השקט היחסי ששרר בגבולות, המלך מבוטו ראה בחיל הרגלים, חיל השריון, חיל ההנדסה, חיל האויר, חיל המחשבות המשחררות, חיל הכחשת ההכחשות, חיל החדרת החרדות (אשר נקרא בלועזית "מערך הסייבר"), משמר הגבול, המשטרה, שרותי המודיעין למיניהם ומערך התעמולה השקטה כחלקים הכי חשובים של ממלכתו. חיל ים לא היה כי לממלכה של מבוטו לא הייתה יציאה לים, או כפי שנהג לומר המלך: "אפילו בשקט של קצת ים אלוהים לא בירך אותנו, אנחנו מוקפים באויבים מכל הכיוונים".

מבוטו החשיב את הצבאות השונים שלו כעמוד השדרה של כל הממלכה אשר בלעדיהם, כפי שנהג לומר: "כל איכר מושתן עלול להתחיל בכל רגע מהפכה שבסופה הראשים שלי ושל כולנו עלולים למצוא את עצמם מופרדים משאר גופנו. הרי כל מה שצריך זה ידע אלמנטרי בהיסטוריה בשביל להבין זאת".

מבוטו אהב ללחוש משפט זה ודומים לו לשר התשתיות, שר החינוך ושר הבריאות בכל פעם שתהו מדוע תקציבם שוב מקוצץ ואילו תקציבי הצבאות השונים גדל בכל שנה. בכל פעם לאחר שאמר משפטים מסוג זה, השרים השונים היו מהנהנים ומלמלים "כן, אתה צודק". רק עצם המחשבה על המוני האיכרים הבורים והמלוכלכים מסתערים לעברם ובני משפחותיהם החיים בשכונות יוקרה מוגנות, גרמה להם לחרדה מלווה בחלחלה עזה.

תקופת מלכותו של מבוטו הגיעה לשנתה הארבעים וכדי לחגוג את הארוע החליט המלך לערוך חגיגה גדולה במיוחד בכל הממלכה. הוא ציווה על החילות ה"גלויים" לערוך מצעד ענק אשר בו ישתתפו לא פחות מארבע מאות אלף חיילים, שמונים אלף משוריינים ועשרים אלף פילים שיצעדו מעיר הבירה הקדושה "פיסעליהם" לעיר הגדולה במדינה "אסקייפסיטי".

ההכנות למצעד החלו בהתאם.

ניקו הצעיר גדל בפרוורי אסקייפסיטי. אביו היה בנקאי מצליח ואמו הייתה היסטוריונית שעסקה בחקר אירופה של ימי הביניים. ניקו למד באחד מבתי הספר הנחשבים בעיר והוריו תמיד היו נוהגים לומר לו שיש לו המון מזל שהוא נולד לתקופה הנפלאה הזאת שבה אין מלחמות גדולות כפי שהיו במאה ה-20. מגיל צעיר לימדו את ניקו שהדבר הכי חשוב לממלכה האהובה שלהם זה שמירה על העליונות הצבאית באזור. זאת על מנת להרתיע את אויביהם השנואים אפילו מהמחשבה מלתקוף אותם, או כפי שאמרה הסיסמה הידועה "החדרת חרדות מצילה נפשות".

לכבוד יום הולדתו השמיני קיבל ניקו מתנה מהוריו, טאבלט מהדור החדש ביותר "אי אם יו".

ביום שלמחרת, לאחר שחזר מבית הספר ואכל ארוחת צהרים בביתו, יצא ניקו מבניין המגורים הענק שבו התגורר והחל ללכת לעבר פאתי העיר. אחד המקומות האהובים עליו, היה שדה שבו בילה שעות בהתבוננות בפרחים המעטים שנשארו סביב עירו ובהקשבה לקולות הציפורים המעטות שעדיין שרו את שיריהן. הוא החל לצלם את הפרחים והציפורים השונות בטאבלט החדש שקיבל.

לפתע ראה כארבע מאות חיילי ח"יר הולכים בקצב אחיד ושרים: "למען ממלכתנו ניתן גם את חיינו, בשמחה וברון נשרת את הארמון".

ניקו הפנה את עדשת הטאבלט לעבר המצעד ולחץ על הכפתור המשדר את השידור לכל חבריו.

לפתע נעצרה השיירה. כל החיילים עמדו דום וניקו ראה ג'יפ מגיע וממנו הורד שולחן, כסא נוח, שמשייה ומזגן נייד. הגנרל השמנמן שעמד בראש השיירה התיישב על הכיסא שהוצב מתחת לשמשייה ואליו הופנה המזגן הנייד. לאחר מכן הובא לגנרל סטייק ענק שאותו הוא החל לאכול בתאווה. החיילים עמדו דום כל העת בחום של ארבעים מעלות.

לפתע שאל אחד מהם בקול את הרס"ר שפיקח עליהם, "הרס"ר, מותר לנו לשבת בינתיים?".

הרס"ר ענה בקול זעוף: "אתם תשבו כשיגידו לכם לשבת!".

כך עברו להם למעלה מעשרים דקות. הגנרל השמנמנן כבר סיים לאכול את הסטייק והלך בינתיים לעשות את צרכיו.

ניקו כבר מזמן השתעמם מלצלם את החיילים כיוון שלא עשו דבר מעניין וחזר לצלם את הפרחים והציפורים.

לפתע נשמעה קול ירייה וכל הציפורים החלו להתעופף לכל עבר.

ניקו המופתע הפנה את הטאבלט שלו לעבר החיילים וראה שאחד מהם מוטל על הקרקע ומראשו ניגר דם רב.

"ג'רמי ירה בעצמו" החלו החיילים לצעוק. "חובש!"

ניקו הפנה את הטאבלט שלו לעבר גופתו של החיל המוטל על הקרקע. ניתן היה לראות את כל חלקי מוחו מפוזרים על מדי החילים שהיו מסביבו. שני חובשים ניסו לטפל במה שנשאר מג'רמי וחלק מהחיילים ניסו להרים את מה שנשאר מראשו. היו כמה חיילים שתפסו את ראשם כלא מאמינים, בעוד כל השאר פשוט עמדו שם מופתעים וחסרי אונים.

לפתע חזר הגנרל השמנמנן וצעק: "שקט! חזרה למבנה צעידה!"

לאחר שכל החיילים חזרו למבנה הוא אמר בקול מעט יותר רגיש וכמעט אבהי: "אני מבין שאחד החיילים לא הצליח לעמוד בעומס הכרוך בלהיות לוחם בחיל הרגלים המלכותי. לצערי הרב אין ביכולתנו לעשות דבר בכדי לעזור לו כעת. לכן נמשיך בצעידה כמתוכנן בעוד ארבע דקות בדיוק. בינתיים יחלק הרס"ר מדים חדשים לחיילים שמדיהם התלכלכו. גופתו של החייל תיאסף על ידי אמבולנס שיגיע בכל רגע והודעה תמסר למשפחתו".

החיילים החלו להתארגן בזריזות להליכה והרס"ר חילק מדים חדשים לאלו שנזקקו לכך בעודו צועק: "אל תשכחו שלכל אחד מכם יש ערכה לצחצוח הנעליים בתיק הגב שלכם, שנועדה בדיוק למקרים כאלה".

לאחר הזמן המוקצב החלו החיילים לצעוד.

לפתע הבחין הגנרל השמנמן בניקו הצעיר אשר ישב על אבן באמצע השדה ובידו טאבלט מופנה לעבר השיירה. הגנרל לקח את מכשיר הקשר שלו וקירב אותו לאזנו. לאחר כמה שניות אמר בקול חלש "טיבל'ה, יש לי כאן קוד אפור דחוף. שלח את הצוות שלך למיקומי בהקדם".

החיילים הצועדים לא הספיקו להתרחק יותר מדי מניקו, וגופתו של ג'רמי עדיין הייתה מוטלת על הקרקע.

לאחר כמה רגעים הגיע מטוס חמקן שחור במהירות אדירה ונעמד באוויר בדיוק מעל ניקו. המטוס לא עשה שום רעש ואפילו הציפורים כמעט לא שמו לב לנוכחותו. ניקו שם לב בינתיים שהטאבלט שלו נכבה ואינו פעיל יותר. המטוס נחת נחיתה אנכית כעשרים מטרים מניקו ויצאו ממנו שמונה גברים חסונים לבושים אפור ומכוסים במסכות. הם רצו לעבר ניקו שרק כעת הבחין באנשים ובמטוס, היממו אותו במכת חשמל מטייזר חשמלי ונתנו לו זריקת הרדמה. לאחר מכן הרימו אותו והעלו אותו למטוס. הם המריאו לדרכם פחות משתי דקות לאחר שנחתו ואף אחד מתושבי העיר הסמוכה לא הרגיש בנוכחות המטוס.

המטוס הגיע תוך כמה דקות לבסיס ה"יחידה האפורה".

ניקו הושם במיטה באחד מחדרי החקירות. בחדר הסמוך, שממנו ניתן היה להסתכל על ניקו מבעד למראה חד צדדית, עמדו ארבעה קצינים ושני יועצים מיוחדים.

"טיפלתם כבר בצילום"? שאל הגנרל השמנמן שעלה גם הוא על המטוס ביחד עם ניקו, כדי לוודא שהעניין יטופל בדיסקרטיות המירבית.

"כן, בנוהל, הכל היום משודר ישירות לכל הרשתות השיתופיות מהטאבלטים האלה. אבל לנו יש פתרונות יצירתיים ויעילים לאירועים כאלה. תייגנו את זה כעוד משחק חדש של אשלייה מציאותית, צפו בזה כמה עשרות חברים של הילד אבל הם כבר כולם עסוקים במשחקים אחרים בינתיים. הכל תחת שליטה", ענה אחד היועצים המיוחדים.

אחד הקצינים לא התאפק והעלה חיוך גדול באומרו "בואנה, ההמצאה הזאת של משחקי אשלייה מציאותית היא גאונית! אני חייב לבוא לעבוד אצלכם אחרי שאני יוצא לפנסיה".

היועץ המיוחד ענה גם הוא בחיוך: "בטח צ'יבל'ה, הרי אתה יודע שאנחנו תמיד מחפשים אנשים איכותיים כמוך".

צ'יבלה הסמיק מעט ונשאר עומד ומחייך לעצמו לאורך כל יתר השיחה, כשמחשבות על עתידו המזהיר בעולם העסקי כבר הציפו את מוחו.

הגנרל השמנמן שאל לאחר מכן "ומה נעשה עם הילד?".

היועץ השני, ענה בקול חרישי: "טוב, מכיוון שהילד הוא ילד יחיד ובא ממשפחה טובה, אנחנו לא רוצים ליצור מהומה מהעניין והחלטנו שלא ננקוט ב"טקטיקת ההעלמה האפורה" וגם לא ב"הפיכה מחשבתית בלתי חוזרת". האב כבר הספיק ליצור קשר עם המשטרה לאחר שראה את הסרטון בחשבון ה"שטוטר" שלו ולאחר שלא הצליח ליצור קשר עם בנו או לאתר אותו באמצעות הצמיד החכם שלו. אנו לא בטוחים עד כמה אביו מקושר היטב, אבל הדבר עלול ליצור אי נעימות במידה ויקרה משהו לילד והאב יגלה זאת. לכן אני ממליץ על ביצוע נוהל "ציפור שיר". אנחנו נדאג שהילד יהיה בטוח לגמרי ולא ייפגע, אבל גם נבטיח שלא ידבר עם אף אחד על מה שאירע לעולם".

אחד הקצינים, שהתהדר בשפם גדול במיוחד אמר בקול רם: "בזמני היו מסיימים את העניין עם נבוט לראש. אבל היום, עם הטכנולוגיה הכל הרי מורכב כל כך". הקצין המשופם הדגישאת המילים "נבוט לראש", ממש כפי שנהג לעשות כאשר דיבר בהרצאות לחיילים ובאירועים אחרים באותה התלהבות על "פצצה של טון" ולעתים גם על "פצצת אטום".

הקצינים האחרים הנהנו בהסכמה, נשכו את שפתיהם והבעת פניהם אומרת "זה מה יש, אין מה לעשות".

לאחר התייעצות מהירה החליטו הקצינים והיועצים על ביצוע נוהל "ציפור שיר". הקצין המשופם אמנם עמד בתוקף על כך שינקטו בנוהל "העלמה אפורה" כדי למנוע כל תקלה אפשרית וגם כדי להראות לכולם כמה הוא קשוח. אך נכיוון שהיה בדעת יחיד הוחלט לבצע את נוהל "ציפור שיר".

בשעת השקיעה, כשעתיים אחרי שנלקח מהשדה, ניקו התעורר בשדה וסבל מכאב ראש קל. הטאבלט שלו נמצא סמוך אליו. ניקו התעורר לאטו וכשהבין היכן הוא נמצא הרים את הטאבלט. על המסך הייתה תמונה של אביו ואמו בוכים מחובקים מעל קבר. על המצבה היה רשום: "כאן ייקבר ניקו צלמני בן בוגדני".

עיניו של ניקו נפקחו לרווחה, תחושת בלבול וחרדה הציפה אותו והוא החל להתנשף בקצב מהיר. על הטאבלט הופיעה לאחר מכן הססמא הידועה: "יד לפה, סתום את פיך". לאחר מכן בקעו מהטאבלט בעוצמה גבוהה אחד הלהיטים הגדולים שהיו ברדיו לפני כשנתיים, "שתיקה יפה":

"אין יפה כמה השתיקה, משחררת היא את המחשבה

אין יפה כמו השתיקה, מביאה היא לאושר ושלווה

חשוב פעמיים לפני כל מילה

פן תיפול במלכודת הדיבה

אין יפה כמו השתיקה, טובה היא לך ולממלכה

אין יפה כמו השתיקה, מי שמבין זאת יזכה להצלחה"

לאחר מכן הטאבלט כבה.

ניקו הביט מסביב ולא היה שום זכר לחיילים או למה שראה מתרחש לפני כמה שעות. הוא החל לבכות ולאחר כעשרים דקות התעשת והחל לחזור לביתו.

ניקו הגיע לביתו בזמן לארוחת הערב. כשאמו שאלה אותו איך היה לו לשחק בטבע עם הטאבלט החדש הוא ענה: "בסדר".

אמו הסתכלה אליו ושאלה מופתעת "ניקול'ה, קרה לך משהו? אתה נראה ממש חיוור!"

ניקו ענה בקול חרישי בעודו מסתכל לרצפה "לא, זה כלום, אני סתם קצת עייף".

בארוחת הערב ניקו ישב לאכול ביחד עם אביו ואמו כפי שעשו בכל יום בשעה 20:00.

לאחר שהחלו לאכול, אביו של ניקו פנה אליו ואמר: "הבנתי מאמא שבילית את אחר הצהריים בטבע וצילמת ציפורים". לאחר מכן הוסיף האב תוך כדי אנחה עמוקה: "תאמין לי, יש כל כך הרבה ילדים שרק יכולים לחלום על ילדות נפלאה כזאת".

ניקו הנהן ולא אמר דבר.

לאחר מכן אביו של ניקו הדליק את הרדיו בתחנה שהכי אהב לשמוע, "רדיו צבא המלך". השיר שנוגן היה "שתיקה יפה".