סתם עוד הרוג

סיפור שלא הושלם. מאת רוה דגן.

עמדתי בתוך הבוץ הרטוב. הגשם ירד ללא הרף. הדם הניגר מחזהו של איגור המשיך לזרום, התמזג אל תוך הגשם והבוץ והפך לעיסה אחת של חומר אורגני. איגור כבר היה מת, וכולנו ידענו זאת, אך בכל זאת ז'אן, הרופא המשיך לחפש לו וריד כדי להחדיר לו עירוי.

אני עמדתי והתבוננתי על שלושת החובשים והרופא רוכנים מעל גופו, ופתאום הבזק של מחשבות הציף אותי.

קלטתי שזה כנראה הדבר הכי אמיתי שאחווה בחיי. ההפרדה הזאת בין חיים ומוות. בין לב פועם ללב דומם.

המחשבות היו מהירות ממילים. תמונות ריצדו בתוך ראשי, כמו ברקים החוזרים ומכים במהירות האור.

אני, הנמצא כאן על האדמה הבוצית. מעלי ניצבים - הנשיא הג'ינג'י עם השיזוף המזויף, זה שקרא לכל העולם מזויף. הפוטין הגדול, זה ששולח אנשים שמרעילים את כל מי שמסכן את שלטונו. ועוד ג'ינג'י, איל הימורים ששולט ב"דעת הקהל" של מיליוני בני אדם ומעצב את מחשבותיהם כפי רצונו. ואני יודע כבר כמה קל זה לגרום לאנשים לשנוא, וכמה קשה היא הדרך לאהבה.

אני חושב על האלגוריתמים המורכבים שמריצים כרגע כל המחשבים של האמריקאים, הרוסים ושלנו. כמובן גם אלה של חברות הביטוח, וחברות ההשקעה.

איך הרמטכ"ל שמכר את תיק המניות שלו ביום פתיחת המלחמה האחרונה מוכר כיום נשק למדינות שנשלטות על ידי רודנים חמודים שאוהבים את עמם, אך מעלימים את כל מי שמעז להתנגד להם.

והמהנדס ההוא שהיה ב- 8200 וגר בהרצליה, וכל הזמן אומר לי שרמת החיים שלנו כיום היא הכי גבוהה שהייתה בהיסטוריה של האנושות. והסופר המרצה להיסטוריה שאומר שאנחנו הדור הכי יפה והכי בריא אי פעם, שאנחנו חיים בתקופה עם הכי פחות מלחמות בהיסטוריה. וראש ה נ.ס.א שאומר ששדה הקרב השתנה. הוא כבר לא בעירק, סודן או אפגניסטן. הוא בניו יורק, ברלין ופריז. הוא בעצם בכל מקום. וראש המוסד שאומר שכל אדם עם פייסבוק או טוויטר יכול להפעיל לוחמת סייבר. המלחמה בכל מקום, וכל אחד הוא חייל. זה מה שהם אומרים בעצם.

אבל בשביל מי ובשביל מה נלחמים? זה כבר לא ברור לאף אחד.

מה שברור לכולם זה שיש את המנצחים, ויש את המפסידים.

ותאמין או לא, אם אתה או את קוראים את זה , אתם בטוח בצד של המפסידים. אלא אם כן אתם קוראים את זה כחלק ממחקר של גוף ממשלתי כלשהו, על מחשבות חתרניות בקרב הציבור.

המנצחים אינם צריכים לקרוא דבר. בוודאי שלא טקסטים שגורמים לך לחשוב יותר מדי מחוץ לקופסא, אלא אם יש לזה תועלת כלכלית כמובן. והריני מבטיח בזאת לקוראי, שבקריאת הטקסט הזה אין שום תועלת כלכלית. נהפוך הוא. רוב הסיכויים שמעצם קריאתו אתם בעצם מפסידים כסף, כי הייתם יכולים לעבוד בזמן הזה, או להשקיע את זמנכם במשהו שיגדיל את הפרודוקטיביות או הפוטנציאל התעסוקתי שלכם, כמו למידת שפת תכנות חדשה, או עריכת השוואה בין תוכניות הפנסיה והביטוח הרבות הקיימות בשוק.

לכן, כל אדם בר דעת צריך לחדול ולקרוא את הטקסט החתרני הזה בזה הרגע, ולהתעלם מתחושת הריגוש וההרפתקה שמושכת אותו להמשיך.

אם בכל זאת אתם ממשיכים לקרוא. הרי זה בגלל שאתם מבינים שיש דברים יותר חשובים בחיים, משורת הרווח ומיצוי הפוטנציאל הכלכלי.

דברים כמו חיים, שאיגור כבר לא יוכל לטעום מהם למרות שהוא, בניגוד למזויפים, היה הכי אמיתי שיש.