חדר הכושר

מאת רוה דגן

היה זה יום הולדתו ה-40 של חורחה.

הוא בילה עם חבריו הטובים בערב לפני, ושתה כמה ליטרים טובים של בירה במשך הערב.

כשהתעורר בבוקר, הלך לשירותים והתבונן במראה. מולו ניצב גבר שמן, מקריח, ורבות משערות זקנו כבר היו לבנות. חורחה החליט שזה הזמן לעשות שינוי מהותי בחייו. הוא החליט שהוא הולך להיכנס לכושר ולהוריד לפחות עשרה ק"ג בשנה הקרובה. הוא קיווה שהדבר יגרום לו להרגיש יותר טוב, וגם ישפר את חיי הזוגיות שלו, שלא ממש צלחו מאז שנפרד מחברתו קלרה לפני כשמונה שנים.

לאחר שחזר מעבודתו בבית הדואר, חורחה נסע לחדר כושר הקרוב לביתו.

החדר היה ענק והתעמלו בו עשרות אנשים. חורחה ניגש לדלפק הקבלה. עמדה שם פקידת קבלה שחרחורת וחטובה וחייכה אליו קלות.

"שלום, אני מעוניין להרשם למנוי", אמר בקולו האדיב שאותו סיגל בעבודתו בבית הדואר.

"טוב מאוד, ענתה הפקידה", אני יכולה להציע לך את המנוי החצי שנתי, או המנוי השנתי שלנו שיעניק לך הנחה של עשרים אחוז בכל חודש. חורחה הופתע מעט מהמחיר החודשי הגבוה, אך התעשת במהרה, חייך אל הפקידה ואמר בקול מרומם: "אני אקח את השנתי!".

לאחר שהסדיר את ענייניו בדלפק הקבלה נכנס חורחה לחדר הכושר.

היו שם עשרות מכשירים שונים, ועשרות אנשים שהתאמנו. רובם לבשו אזניות או צפו במסכי טלוויזיה ענקיים. חורחה היה נבוך ולא ידע ממש היכן להתחיל.

הוא התבונן בהשתאות למשך דקה בכל האנשים החטובים שהקיפו אותו, והרגיש תחושה נוראית על כך שלעולם לא יוכל להיות חטוב ויפה כמותם. תפסה את עינו אשה כבת שישים שהלכה על אחד ההליכונים. היא הלכה במרץ וצפתה באחת מתוכניות הטלוויזיה שאהב "חוסה וקלרה עושים את אמריקה".

הוא החליט שההליכון זה מקום טוב להתחיל בו, ושממנו יוכל להתקדם לאיטו לעבר המכשירים האחרים.

חורחה נעמד על אחד מההליכונים והחל לכוון את המהירות. הוא התחיל ללכת בהליכה מהירה והחל לצפות באותה התכנית בה צפתה האשה שהלכה במרחק כמה הליכונים ממנו.

לאחר כחצי שעה של הליכה, הסתיימה התוכנית בה צפה. בשלב זה כבר הזיע כולו והתנשף.

הוא החליט שעשה את שלו ליומו הראשון בחדר כושר ויצא מסופק חזרה לביתו.

לאחר יומיים ללא התעמלות חזר חורחה אל חדר הכושר לאחר עבודתו. הוא החליט שהוא צריך להתחיל להגביר מעט את הקצב כל פעם. "התקדמות הדרגתית ומבוקרת היא המפתח להצלחה!", נזכר באחד המשפטים שהיו כתובים בחוברת אותה קיבל מפקידת הקבלה.

ככה המשיך חורחה במשך תקופה, ולאחר כחודשיים הוא עבר מהליכה מהירה לריצה אטית.

לאחר כמה שבועות של ריצה איטית, חורחה החליט להציב לעצמו משימה לרוץ ארבעה קילומטר. כרגע השיא שלו היה שני קילומטר שלאחריהם החל להתנשף ולהשתנק, אך הוא היה נחוש להשיג את מטרתו.

לאחר חודשיים נוספים של אימונים כבר הצליח חורחה לרוץ שלושה קילומטר, וכשסיים את הריצה כבר לא חשב שליבו הולך להתפוצץ בכל רגע, אלא ירד מההליכון בצורה רגועה, ומדד את קצב פעימות ליבו כפי שהתרגל לעשות. הוא לא דמיין לפני חצי שנה שיוכל לרוץ כל כך הרבה, והרגיש גאה בעצמו על כך שהוא עומד בתכניתו. הדבר שהכי שימח את חורחה היה שהוא הצליח להשיל כארבעה קילוגרם ממשקל גופו בחצי השנה האחרונה. הדבר נתן לו עידוד להמשיך בתכניתו.

לאחר יומיים נכנס חורחה לחדר הכושר, במטרה ברורה לרוץ ארבעה קילומטרים מלאים.

הוא החל בריצה. כשהתקרב לקילומטר השלישי כבר החל להתנשף ורגליו החלו לכאוב, אך הוא נותר נחוש בדעתו לעמוד במשימה שהציב לעצמו.

לאחר שלושה וחצי קילומטר הוא החל לחוש תשישות רבה, ועשה מאמץ עילאי כדי להמשיך לרוץ ולא לרדת מההליכון. הוא עבר כבר 3700 מטרים וכשהתקרב למטר ה-3800, המספרים במכונה פתאום השתנו ל-2800.

חורחה לא הבין מה קרה והמשיך לרוץ עוד כמאה מטר, כשעל הצג הופיע המספר 2900. הוא ירד מההליכון בעודו מתנשף ומזיע. לאחר שנשימתו חזרה אליו הוא תהה בינו לבין עצמו אם אכן כמעט התקרב למטרתו לרוץ ארבעה קילומטרים, או שמא התבלבל ובעצם רץ שלושה קילומטרים לבד. הוא אמר לעצמו שלבטח התבלבל, כי הרי ההליכון לא יכול היה להתבלבל.

חורחה יצא מחדר הכושר והרגיש מדוכדך שלא עמד במשימתו ואמר לעצמו שבפעם הבאה כשירוץ על ההליכון, ישים יותר לב למספרים שעל הצג.

לאחר יומיים חזר חורחה שוב לחדר הכושר והחל באימון הריצה שלו.

הוא החל לרוץ בקצב שאליו התרגל ולאחר כעשרים דקות של ריצה עבר את הקילומטר השלישי. הוא הסתכל היטב על הצג וחשב לעצמו "הנה, עכשיו אני בטוח שאני מתקרב לקילומטר הרביעי". חורחה המשיך לרוץ וכאשר התקרב למרחק של 3800 מטרים, שוב הציגו מספרי המכונה את המספר 2800.

חורחה לא הבין מה קורה והחליט שהוא רץ את מאתיים המטרים הנוספים, כי היה בטוח שהוא אכן מגיע למטרתו לרוץ ארבעה קילומטרים, למרות שלפי ההליכון רץ שלושה קילומטרים בלבד.

לאחר שחורחה ירד מההליכון ונשימתו חזרה אליו היה כמעט בטוח שרץ ארבעה קילומטרים, אך מכיוון שהדבר לא היה כתוב בצג המחשב בצורה ברורה, הוא לא יכול היה להיות בטוח לגמרי.

ביציאתו מחדר הכושר אמר לפקידה בדלפק שהוא חושב שיש בעיה עם הצגת המספרים בהליכונים. היא אמרה לו באדיבות שלא שמעה על בעיה כזאת בעבר, אבל שהם יבדקו זאת.

לאחר שלושה ימים חורחה הגיע שוב לחדר הכושר. הוא בחר בכוונה בהליכון בו לא רץ מעולם לפני כן והתחיל לרוץ שוב. אך גם הפעם, כמו בפעמים הקודמות, שעון ההליכון הציג את המספר 2800 כאשר בעצם היו אלה 3800 קילומטרים שעבר חורחה. חורחה רץ את מאתיים המטרים הנוספים והחל להתעצבן. הוא ניגש לאחד ממדריכי הכושר וסיפר לו על שאירע. המדריך ענה לו באדיבות שהוא לא טכנאי מוסמך, אבל המליץ לו להודיע על כך בדלפק הקבלה. חורחה ענה לו שכבר עשה זאת והמדריך השיב לו שאם כך, אין הוא יכול לעזור לו בעניין, ושהוא בטוח שאם יש תקלה במכונה יבוא טכנאי ויתקן אותה.

אותו המקרה חזר על עצמו פעמיים נוספות על שני הליכונים אחרים. חורחה נעשה מתוסכל, והחליט שלמרות שאף אחד לא מאמין לתלונותיו הוא חייב להצליח להוכיח לעצמו שהוא אכן רץ ארבעה קילומטרים.

בפעם הבאה הוא הגיע לחדר הכושר כשבכיסו ארבעה מדבקות שקנה בחנות של הסינים. הוא החליט שלאחר כל קילומטר שירוץ ידביק מדבקה אחת על יד צג המספרים, וכך יוכל להיות בטוח במספר הקילומטרים שהוא רץ. חורחה החל לרוץ ולאחר שהגיע לקילומטר השלישי הדביק את המדבקה השלישית בסמוך לצג המספרים. הוא המשיך בריצה, למרות שככל הפעמים הקודמות כאשר הגיע למטר ה-3800, צג המספרים שוב הציג 2800. חורחה המשיך לרוץ מאתיים מטרים נוספים וכשסיים הדביק את המדבקה הרביעית שהייתה בכיסו על יד הצג.

כעת חורחה היה בטוח בוודאות, שהבעיה היא במכונה ולא בראשו. מצד אחד הוא חש סיפוק על כך שהיה בטוח שעמד במשימתו הראשונית והצליח לרוץ ארבעה קילומטרים, אך מצד שני לא הבין כיצד יכול להיות שבכל ההליכונים בהם הוא משתמש יש את אותה הבעיה. הרי הוא ראה כבר אנשים אחרים רצים עשרה ק"מ ואף יותר, והצג שעל המכונה שלהם אכן הצביע על כך.

חורחה ניגש לפקידת הקבלה פעם נוספת והפעם אמר לה מעט באסרטיביות: "אני בטוח שיש בעיה בהצגת המספרים בהליכון. בכל פעם שאני מתקרב למטר ה-3800, על צג המכונה רשום שרצתי 2800 מטרים בלבד". הפקידה הנאה בקבלה, שהייתה הפעם ג'ינג'ית, הסתכלה בחורחה בחיוך משועשע מעט, ואמרה לו שהיא תודיע לאחראי על המכונות שיבדוק את הנושא.

לאחר שהתאכזב מכך שהתקלה לא תוקנה ואף אחד לא פנה אליו כדי לבדוק האם המכונה תקינה כעת, חורחה התאכזב סופית מנותני השירות בחדר הכושר. לאחר פעמיים נוספות בהן חזר חורחה על ניסוי המדבקות והוכיח לעצמו מעבר לכל ספק שהוא אכן רץ ארבעה קילומטים ושיש תקלה במכונה, הוא החליט שעליו לעשות מעשה.

בפעם הבאה שהגיע חורחה לחדר הכושר הגיע בלוויית חברו מיגל. חורחה החל לרוץ על המכונה ומיגל צילם את חורחה רץ ואת צג המספרים מתקדם במצלמה שלו. לאחר שהתקרב למטר ה-3800, שוב הציג הצג את המספר 2800.

חורחה המשיך לרוץ מעט ואז עצר.

"נו, אז עכשיו אתה מאמין לי?" הוא שאל את מיגל כמנסה להוכיח את צדקתו כלפי מיגל וכלפי כל העולם בעצם.

"כן, אתה צודק, כנראה יש תקלה במכונה או משהו כזה" ענה מיגל.

חורחה חשב לרגע ואז אמר: "טוב, אני הולך לשלוח את הסרטון עם ההוכחה לכל המכרים שלי כדי שידעו שיש משהו דפוק לגמרי במכונות האלה".

"כן, זה רעיון טוב" ענה מיגל, והוסיף בקול מבין ורוגז מעט: "אי אפשר לסמוך על המכונות האלה, תאמין לי!".

חורחה לא יכל להתאפק, ועוד לפני שיצא מחדר הכושר שלח את הסרטון לכל מקריו בצירוף הודעה: "לאחר כשמונה חודשים שבהם אני משתמש במספר הליכונים שונים בחדר הכושר "סטאר פיטנס" במרכז העיר, אני יכול לומר בוודאות שישנה תקלה חמורה בהצגת הנתונים בצגים השונים. נותני השירות בחדר הכושר ביטלו את תלונותי ואף אחד לא ניגש לתקן את התקלה או לשאול אותי אם התקלה תוקנה. והרי הסרטון כהוכחה!!!"

חורחה חש מסופק מעצמו מכך שהצליח להוכיח לעצמו ולכל העולם שהבעיה היא לא בראשו, אלא בכל המכונות שבחדר כושר, בפקידת הקבלה שאינה עושה את עבודתה כראוי, בטכנאי המכונות ואפילו בחברה הגרמנית שייצרה את המכונות.

חורחה שלח את ההודעה לכמאתיים איש והעלה אותה כפוסט זועם ברשתות החברתיות השונות. לאחר מספר שעות כתב לו אחד מחבריו לעבודה הודעה: "כן, אי אפשר לסמוך על העשקנים האלה!".

עוד שלושה חברים כתבו לו הודעות בנוסח דומה. שאר הנמענים לא הגיבו, או מקסימום שלחו אימוג'י של פרצוף כועס. הייתה גם מישהי ששלחה אימוג'י של מלאך וכתבה לו: "כנראה שגם המכונות לא מושלמות" עם אימוג'י קורץ, ועוד מישהו שכתב לו "תתעודד! הכל לטובה חבר!".

חורחה חש מסופק, וביום שלמחרת בכניסתו לחדר הכושר ניגש לפקידת הקבלה עם המכשיר הנייד שלו וביקש להציג לה את הסרטון. באותו היום עמדה בקבלה פקידה בלונדינית שגובהה היה כראש שלם יותר מחורחה. בתחילה סירבה פקידת הקבלה להסתכל בסרטון בטענה שהיא עסוקה מאוד ושאין ביכולתה לראות סרטונים בזמן עבודתה אך לאחר שכנוע קצר שכלל הבטחה שזה ייקח רק כמה שניות מזמנה ומבט מעט עצבני ונואש שהפנה חורחה לעברה, הסכימה הפקידה להסתכל בסרטון.

הפקידה ראתה את הקטע שבו המספרים בצג עוברים מ-3799 ל-2800 ואמרה בנון שאלנטיות: "כן אדוני, אתה צודק, כנראה שיש איזשהי תקלה בצג, אני אוציא תזכיר לטכנאי הראשי שיסתכל על כך. עכשיו אם תסלח לי בבקשה, אני חייבת לגשת ללקוחות האחרים".

חורחה חייך חיוך של מנצח לעברה ואמר בקול סמכותי: "אני מקווה שתוכלו לפתור את התקלה בהקדם, זה ממש לא ראוי שלקוח משלם כמוני ייצטרך לסבול כאלו דברים".

לאחר כיומיים שב חורחה והתאמן שוב על אחד ההליכונים, ושוב קרה אותו המקרה שקרה כבר אינספור פעמים.

ביציאה מחדר הכושר פנה חורחה אל הפקידה, שהייתה חדשה כנראה כי חורחה לא ראה אותה עובדת לפני כן בקבלה ושאל אותה אם ידוע לה מתי יתקנו את הצגים של ההליכונים.

הפקידה, שלא ידעה דבר לגבי אף תקלה ענתה לו באדיבות שהיא לא יודעת, ושהיא תברר.

בשבועות החולפים חורחה ניגש מספר פעמים לפקידות השונות שעבדו כל פעם בקבלה ושאל את אותה השאלה. הוא תמיד קיבל את אותה התשובה, שלא ידוע להן על תקלה, אך הן בטוחות שאם הוא דיווח על תקלה הדבר יועבר לטכנאי האחראי על ההליכונים.

פעם אחת חורחה כעס ממש וביקש לדבר עם המנהל. הפקידה השיבה לו באדיבות שמנהל הסניף נמצא במדריד ושהוא מוזמן לשלוח לו מכתב, אך היא תשמח להעביר לו הודעה על כל תלונה או בעיה.

לאחר שהגיש תלונה למנהל ולא קיבל ממנו שום תגובה חזרה, החליט חורחה שעליו לפנות לעיתונות ולמשרד עורכי דין.

הוא שלח את הסרטון ותיאור קצר שלו למספר עיתונים מובילים ומספר משרדי עורכי דין אותם מצא בחיפושיו ברשת.

הוא לא קיבל הודעה מאף עיתון מלבד עיתון הגמלאים, כנראה בגלל ש"סטאר פיטנס" היה נותן חסות מרכזי לכל העיתונים בעיר. שני משרדי עורכי דין השיבו לו שאכן נראה לפי הסרטון שיש תקלה במכונה, אך אין כאן שום עברה על החוק או עילה לתלונה, לכן אין ביכולתם לעזור לו.

בפעם השלישית שחורחה העלה פוסט ברשת לגבי התקלה שממנה שסבל והיחס המחפיר שלו זכה מהנהלת חדר הכושר, כבר לא היו כמעט תגובות ושני אנשים בלבד הגיבו ב"לייק".

לאחר שנה הסתיים מנוי חדר הכושר של חורחה.

מכיוון שחדר הכושר היה היחיד בשכונתו והייתה בו חנייה בשפע, ולאור העובדה שהצליח כעבור שנת אימונים להוריד שמונה קילוגרם ממשקלו, הוא החליט לחדש את המנוי לשנה נוספת.

לעומת זאת הוא לא חזר להשתמש בהליכונים יותר לעולם ובמקום זה החל להרים משקולות, מה שגרם לו לבעיות גב חמורות לאחר מספר חודשים.

בשל כאבי הגב מהם סבל חורחה הוא הפסיק להתאמן, וביום הולדתו ה-42 היה משקלו כארבעה קילוגרם יותר מאשר ביום הולדתו הארבעים.