אינך רואה נבזלין?

סיפור שלא הושלם. מאת רוה דגן.

אינך רואה נבזלין, הגענו לשיא, הצלחנו.

וכעת אין לנו מושג - מה לעשות עם כל ההצלחה הזאת, שהיא באמת הנקודה הגבוהה ביותר בהיסטוריה האנושית?

האם נגזר עלינו לחוות עתה הידרדרות שתוביל לקריסה מוחלטת? האם אנו יכולים להושיע את עצמנו?

הצלחנו לעלות מהמצולות הנוראיות מכל. יצרנו עולם חדש מעיי חורבות.

הנה אנחנו: חזקים, חכמים, יפים. הרי אנחנו כמעט אלים.

מזיזים הרים ונהרות כאוות נפשנו והופכים למציאות כל אשר בדמיוננו.

ועכשיו היוצרות מתחילות להתהפך נבזלין. הדמיון משתלט על המציאות. אנו ניצבים בפתח

המהפכה הגדולה ביותר בתולדות האנושות.

כל התודעה האנושית מחוברת ברשת אחת ענקית של מידע.

כל פיסת מידע יכולה להגיע מכל אדם לכל שאר האנושות תוך אלפית השנייה.

הזמן והחלל קורסים לתוך התודעה האנושית המאוחדת.

כולנו גוף חושב אחד, כולנו גוף נושם אחד, כולנו אחד.

ומה אנחנו עושים עם אינסוף המידע הזה אשר מחבר את כולנו ועובר בין כולנו כל הזמן?

האמת שאני פשט מתבייש לומר לך נבזלין.

אני יודע, היית חושב שעם כל היכולות הפיזיות והמכניות אשר כל הזמן הולכות ומשתפרות

בקצב הולך ומתגבר בשילוב עם הדימיון האנושי האינסופי, היינו יוצרים יצירות אומנות

נשגבות, היינו מיישמים מוסר אנושי נעלה ותרבות אנושית חדשה, אמיצה, אמפטית,

מאוחדת, אינטליגנטית.

הרי כל המפעל האנושי הזה התחיל בגלל התשוקה התמידית הקיימת בתוכנו לנסות להבין

את עצמנו ואת העולם הסובב אותנו, לנסות למצוא משמעות בתוך כל ים הסבל האנושי.

והנה, לאחר שטיפסנו במשך אלפי שנים, עברנו אינסוף רגעי גיהינום ושפל שבהם היה

נראה כאילו שהכל אבוד ושהרוח האנושית תיכבה לעד, הצלחנו להגיע לתקופה בה האור

ניצח את החושך. החופש ניצח את העבדות. האדם השתחרר מכל כבלי האידאולוגיה

והדוגמה שהחזיקו אותו במשך אלפי שנים.

האדם הוא כמעט חופשי לגמרי מבחינה מטריאלית ורוחנית. כל צרכיו מסופקים בקלות

על-ידי רובוטים ופסי ייצור יעילים. כל המידע האנושי, כל ספר ושיר שנכתבו אי פעם, כל דבר שצולם וכל המוזיקה שאי פעם הוקלטה, נמצאת במרחק שנייה מכל אדם ותזוזה מהירה של

האצבעות.

ומה עושה האדם עם כל הידע האינסופי הזה?

כיצד הוא חוגג את ההגעה שלו לפסגת האולימפוס החומרי-רוחני?

ובכן, אני מתבייש, פשוט מתבייש לומר לך נבזלין.

האדם פשוט בוחר לזלזל בעצמו ובכל ההישגים האלה באמצעות מילה אחת.

האמת שהבושה שלי הרבה יותר גדולה מכך נבזלין. לא רק שהאדם בוחר לפטור הכל

באמצעות מילה אחת ולהגיב לכל התרחשות באמצעות אותה המילה, הוא אפילו בוחר

לצמצם את תודעתו יותר מכך.

הוא מסתפק באות אחת בלבד בשביל להגיב לכל דבר שקורה סביבו.

כן, אני יודע מה אתה לבטח חושב. כיצד יכול אדם שכל הידע האנושי המרהיב, הטראגי,

העמוק, הפנומנלי, האסתטי, המרגש, כל היופי הזה. כיצד אפשר לצמצם את כל החוויות

האנושיות והידע האנושי שנצבר במשך אלפי שנים על ידי אינסוף אינדיבידואלים לאות אחת בלבד?

איזו אות זו? האם זו אות חדשה ומרהיבה ביופייה שנוצרה על ידי הטכנולוגיה החדשה

והמרהיבה של האדם?

אתה בטח חושב לעצמך, האמנם זו רק אות אחת? לבטח יש משהו עמוק ויפה אותו היא

מייצגת.

אולי משהו כמו האות ה’ המייצגת את אלוהים ביהדות, או הצליל אום ההודי המייצג את כל

הקיום.

זו לבטח אות יפיפייה המייצגת את כל הטוב והיפה בקיום האנושי. צליל כל כך יפה וטהור

אשר שובה בקסמו ומאחד את כל בני האדם באשר הם.

נבזלין כבר לא יכול היה לחכות ולו רגע אחד נוסף, והתפרץ לשיחה. ובכן, ספר לי איזו אות

זו? לא אוכל לנחש זאת לעולם.

ובכן נבזלין, אני הולך לגלות לך, אך אני רוצה שתבטיח שלא תתאכזב. שלא תקרא לי שקרן או רמאי מפני שכלל איני משקר. אני יודע זאת בוודאות מכיוון שאין זו רק תחושה שלי.

חקרתי את זה באופן מדעי. זו אינה תופעה שבטית או מקומית, זהו עניין בין לאומי. חוצה

לאומים ועמים, חוצה שפות וגבולות, משותף לכל המעמדות, לכל המינים ולכל הגילאים.

אחרי כל המאבקים, האהבות, המלחמות, התגליות, הנערים ונערות שהקריבו את חייהם

למען אידאלים נשגבים, המשפחות והמדינות שהתפרקו בשל המגלומניה של מנהיגים תאבי כוח, לוחמי החופש שבילו אינסוף שנים בתאי צינוק מעופשים, המרגלים שתיחמנו, רימו, עינו ובגדו האחד בשני אינסוף פעמים. המשרתים שריצו את אדוניהם, האדונים שכילו את חייהם בהימורים וגילופין, השכירים שעבדו כל חייהם בעבודות שגרמו להם לשנוא את חייהם. בעלי העסקים שהוציאו את כל ההון שצברו על גבם של אינסוף עובדים על בגדים נוצצים ומכוניות גדולות ומבריקות---

***

כאן, לכאבנו הרב, הסתיים הסיפור של רוה, שלא הספיק, או לא רצה, לסיימו.

הסיום כנראה תלוי בכל אחד מאיתנו...